על הקשר בין ועדי העובדים במגזר הציבורי לוועדי העובדים במגזר הפרט

מה הקשר בין ועד העובדים הצעיר של חברת פלאפון לבין ועד העובדים הוותיק של עיריית תל אביב? ואיזה קשר, אם בכלל, יש בין ועד העובדים של כלל ביטוח לבין ועד העובדים בבנק ישראל? ולמה שוועד העובדים של לאומי קארד יעניין את ועד העובדים של קרן קיימת לישראל?

לרגע נדמה שבאמת אין קשר. האינסטינקט הטבעי מביא אותנו לחלק את סוגי העובדים לקטגוריות ולשייך כל ועד עובדים לקבוצה מסוימת: רשויות מקומיות, רשויות סטטוטוריות, בנקים, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות הסתדרות וכו'.

את החלוקה אנו מבצעים, בדרך כלל, על פי אופיו של מקום העבודה, כך שוועד של רשות מקומית בוודאי מתקשר אצלנו מבחינת הצרכים לוועד של רשות מקומית אחרת – שהרי רוב הרשויות המקומיות בנויות באופן דומה והצרכים של העובדים בהן פחות או יותר זהים.

בהתאם, ולא בכדי, העסקת העובדים במרבית הרשויות המקומיות, לדוגמה, נעשית על פי אותם תנאי העסקה, כפי שנקבעו בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. האופי האחיד של מקומות העבודה הוא שמביא אותנו לשייך את ועדי העובדים שלהם לאותה קבוצה.

כעת אני רוצה להציע לכם חשיבה אחרת, שלאחרונה אני נתקל בה לא מעט. אין זה סוד כי בשנים האחרונות עוברת מדינת ישראל גל חסר תקדים של התארגנויות עובדים, מרביתם במגזר הפרטי. מדי שבוע אנו נחשפים לכותרת חדשה המבשרת על התארגנות נוספת של עובדים במקום עבודה פרטי: חברת היי-טק, חברת סלולר, חברת ביטוח, חברת אשראי ועוד ועוד מקומות עבודה, שאם רק לפני מספר לא רב של שנים היו אומרים שיהיו בהם ועדי עובדים, אף אחד לא היה מאמין.

הוועדים הצעירים במגזר הפרטי עודם נמצאים בשלבי ההקמה – השלבים הראשונים של מעבר למקום עבודה שבו ועד עובדים הוא בגדר עובדה ושהמעסיק כבר אינו זה שעל פיו יישק דבר.

ברור לכולנו שלא ניתן להשוות בין ועד עובדים צעיר של מקום עבודה פרטי, שנמצא עדיין בשלב ההקמה ומנהל מאבק לקבלת הכרה מצד המעסיק, לבין ועד עובדים ותיק של מקום עבודה ציבורי, שבו ועד עובדים הוא מציאות קיימת והוועד צריך פחות להילחם על מקומו (הגם שיש מקומות שבהם המאבק לא מסתיים לעולם). אלא שהאמת היא, שבכלל לא צריך להשוות, אלא למסד שיתופי פעולה.

ועד עובדים הוא כוח, ולא חלילה במובן האלים של המילה אלא במובן החיובי של היכולת להשפיע. לוועד עובדים שעושה שימוש מושכל בכוח שלו יש הישגים. כוחו של מגזר ציבורי אינו שווה ערך לכוחו של מגזר פרטי, ולהיפך. לכל אחד הייחוד שלו.

עכשיו, תארו לעצמכם מה קורה כששני הכוחות הללו נפגשים באמצעות ועדי העובדים, והופכים להיות כוח אחד עם מטרות משותפות בנושאים מסוימים שמאחוריו עומדים אלפי עובדים. לדעתי, יש כאן פוטנציאל השפעה חסר תקדים על המשק הישראלי.

אחת הדוגמאות הבולטות בעניין זה היא העלאת שכר המינימום. את תקרת שכר המינימום שהיתה כאן במשך שנים ארוכות הצליח יו"ר ההסתדרות הכללית היוצא, עופר עיני, לשבור באמצעות המעסיקים הפרטיים. רק לאחר שהגיע איתם להסכם על העלאת שכר המינימום, הועלה שכר המינימום גם במגזר הציבורי. יש להניח ששיתוף פעולה דומה נראה גם בקדנציה של יו"ר ההסתדרות הנכנס, אבי ניסנקורן – בין אם בעניין זה ובין אם בעניינים אחרים.

שכר המינימום הוא דוגמה מאלפת לשילוב בין מגזר פרטי למגזר ציבורי, שמשפיע על המשק כולו ועל האופן שבו מגזר אחד משפיע על מגזר אחר – ובסופו של יום, על המשק כולו.

את מה שנעשה בזירה הארצית אפשר לעשות גם במגרש המקומי. אני בטוח שאם ועד העובדים של חברת פלאפון ייפגש עם ועד העובדים של עיריית תל אביב (ואולי הם כבר נפגשו), ייצאו מהפגישה הזו שיתופי פעולה מעניינים. אני גם בטוח שאותו דבר יקרה אם ועד העובדים של כלל ביטוח יפגוש את ועד העובדים בבנק ישראל. אפילו שיתופי פעולה בענייני רווחה יכולים ליצור דברים מעניינים.

אז בפעם הבאה שאתם עונים לטלפון הנייד בזמן שאתם ממתינים בתור לשלם את הארנונה באגף הגביה של הרשות המקומית שבה אתם גרים, ועל הקו נמצאת נציגה של חברת הביטוח שמבקשת מכם את פרטי האשראי כדי לעדכן נתונים לאור הנחיות חדשות של בנק ישראל – רק תחשבו כיצד היתה שיחה כזו נשמעת אם כל הדוברים היו ראשי הוועדים של אותן חברות שמקיפות את חיינו. אין לי ספק שזו היתה שיחה מאוד מעניינת עם תוצאות יצירתיות שיכולות לעלות על כל דמיון.